מכירים את ההרגשה הזו כמו גוש כזה בגרון שיושב לנו שם ומעיק עלינו?
מכירים את ההרגשה של חוסר שקט פנימי, הרבה רעש בתוכינו…
אז מה יתן לנפש שלי שקט גם כשיש סערה בתוכי?
הידיעה שיש באפשרותי להרגיע את עצמי בכל זמן, ושיש לי כלים פנימיים לכך.
וכשהסערה מגיעה אני לא ״נופלת״ ממנה, אלא מבינה שכרגע יש חוסר ידיעה מה קורה, מן ערפל כזה שאין לי מושג מתי, אבל אני יודעת שתבוא השעה הנכונה לי והוא יתפזר.
ואחריו הכל יהיה ברור ומסודר יותר.
בעבר כשלא הייתי מוכנה רגשית לשאת עלי את המשא הזה,
תליתי הכל בהתייחסות של בעלי או האנשים שסביבי אלי…
אם הוא יהיה נחמד, קשוב, מחבק, תומך, מקשיב, אז יהיה לי טוב…
אם הם יאהבו אותי אז הכל יזרום ואהיה מאושרת…
הילדה הקטנה שבתוכי (ששנים לא הייתי מודעת לקיומה) צצה לה מאי שם והודיעה לי שיש לה המון צרכים רגשיים ושהיא לא מוכנה לוותר עליהם…
רק המציאות הוכיחה לי כל פעם מחדש,
שמצב הרוח שלי והאושר שלי תלויים בסיפוק הצרכים הרגשיים האלו.
ובד״כ בעלי או הסובבים אותי לא סיפקו לי את ״הסחורה״ והילדה שבי צעקה והשתוללה בי…
וכך התהלכתי שנים בעולם בתחשה של חוסר צדק, לא פר, החיים לא הוגנים אלי…
לא יודעת מה קורה, הכל מבולבל, הכל מתסכל, לא טוב לי בנשמה….
ואז נחשפתי לדרך חיים שונה!!!
שבה אני לוקחת אחריות על האושר שלי ועל מציאות חיי.
שבה אני יודעת להעניק לעצמי את כל מה שציפיתי שהם יעניקו לי.
למדתי להרגיע ולתת לילדה הקטנה הזו את מה שהיא צריכה, ואז היא נרגעת ונותנת לי הגדולה לצמוח.
למדתי שזה בסדר הערפל הזה שלפעמים בא לבקר אותי ולכסות ממני משהו…
כי אחריו השמים מתבהרים יותר והכל נעשה ברור ומדוייק.
אז פשוט מתמסרת לדרך שהקב״ה מוביל אותי, כן זה לפעמים מפחיד, כואב, ומעלה רגשות קשים, אבל כשאני מתמסרת לרגשות האלו, לא מדחיקה ולא מתעלמת מהם,
הם חולפים…
ואז מגיעים אלי השמחה, השלווה והאהבה♥️
גם את יכולה ללמוד מה עושים עם חוסר שקט פנימי…
גם את יכולה לתת לדברים שלא יטלטלו אותך כל פעם מחדש…
גם את יכולה להיות בתחושת סיפוק מחייך…
גם את יכולה לחיות בשמחה בשלווה ובאהבה, שאינם תלויים בגורם חיצוני…
הדרך לשם היא ע"י הסכמה להיות ברגש, פשוט אבל לא קל…
וצריך ללמוד איך עושים את זה כי לא הורגלנו לזה כבר הרבה שנים (מאז שהיינו ילדים…)
