כשהתחתנו הגענו לזוגיות עם ים של ציפיות…
שבעלי יהיה, מקשיב, מתעניין, יקבל אותי איך שאני, יבין אותי תמיד, ידע מה אני צריכה בלי שאומר לו, ידאג לי תמיד, יפנק אותי, יקנה לי…וכו׳ וכו׳…
והוא בן זוגי הגיע עם רשימה משלו של מה הוא רוצה לקבל ממני…
וכך נישאנו, שמחת החתונה חלפה ואז הבנו שאנחנו 2 אנשים שונים, לכל אחד הצרכים שלו והחלום נגוז לו מהר ואז מגיעה הציפייה שבן הזוג ישתנה למעני, והוא מצפה שאשתנה ואתאים את עצמי אליו…
באות המריבות ובעקבותיהן התסכול, עצב, כעס, בדידות, וכשהם מתגברים יכולים גם להופיע שנאה וטינה…
רוב הציפיות שלנו הם שהוא/ היא יתנו לי מענה לצרכים הרגשיים שלנו, וכשהם לא מתממשים אנחנו מאשימים בכל מיני האשמות שבעצם יושבות מתחת לצרכים הרגשיים.
(סוג של תחפושת שמכסה על הצורך העמוק שלנו בלהיות אהובים, שווים ומוערכים)
כדוגמת: ״את לא מבשלת״, ״אתה לא עוזר״, ״את מבזבזת כספים״, ״את לא אמא מספיק טובה לילדים״ וכו׳…
הקב״ה נתן לנו הנשים מתנה יחודית: בינת הלב, מכיון שאנחנו יותר רגשיות מהגברים, אנחנו גם יותר מפותחות רגשית ומסוגלות לעשות שינויים מהירים יותר.
כל אשה שרוצה להיות מאושרת בנישואיה יכולה לקחת את המושכות לידיה בדרך לזוגיות טובה. (מנסיון זה עוזר אפילו יותר מטיפול זוגי).
השינוי הפנימי יבוא ממנה ובעקבותיו משהו טוב יקרה שם בזוגיות שלה. אם תשבי ותחכי שהוא ישתנה, יעברו שנים רבות של תסכול וזה לא יקרה.
אם תשכילי להבין שאת מוכנה לקבל אותו בדיוק כמו שהוא ולתת לעצמך מעצמך את כל הצרכים הרגשיים שחסרים לך שם תבוא הצמיחה שלך.
גם אני ציפיתי שכל זה יגיע מבעלי, הרבה שנים וזה לא קרה.
היום אני יודעת לתת לעצמי את כל מה שאני צריכה, ומה שאני מקבלת ממנו זה אקסטרה…
למדתי לקבל ולאהוב אותו בדיוק כמו שהוא, וזה משפיע טוב על הזוגיות שלנו ב״ה.
זה מרגיש אהבה גדולה, שלווה והמון שמחה,
וזה כייף אמיתי.
כדי לתת לעצמי את צרכי הרגשיים אני צריכה ללמוד מה הם ואיך להעניק לי אותם, וזה שווה למידה ותרגול.
זה מרגיש עצמאות, ביטחון עצמי, הרגשת מסוגלות, צמיחה גדולה, אני לא תלויה בבן הזוג, אני איתו מתוך בחירה חופשית…
וכמה מאיתנו חיות בזוגיות לא טובה מתוך פחד להיות או להסתדר לבד???
אם גם את רוצה לצאת אל החופש ולחיות טוב בזוגיות, עם ביטחון בעצמך ותחושת מסוגלות זה אפשרי…
