כשקורה לי משבר אני בעצם נופלת למציאות קשה באל כורחי, באותו רגע שזה קורה לי אני מרגישה שחרב עלי עולמי.
כך אני הרגשתי כאשר בעלי קם ועזב אותי פתאום אחרי 32 שנה ביחד עם ילדים ונכדים…
בתוך תוכי ביקשתי שזה יהיה חלום ושאתעורר אפקח עיניים ואגיד שזה היה רק חלום נוראי, סיוט שלא באמת קורה לי….
אבל מה לעשות שהמציאות טפחה לי על הפנים ולא יכולתי לעשות כלום כדי להחזיר אותו אלי, פחדתי כמו ילדה קטנה, שלא אצליח להסתדר לבד, שאין לי כוחות לחיות לבד, האמנתי שאני חלשה ולא מסוגלת….
ואז מתוך הבור השחור והמפחיד הזה
שלחו לי גלגלי הצלה, יד מושטת מלמעלה, וממצולות הים, כשאני נלחמת בגלים וכמעט טובעת, היד הזו הרימה אותי ושמרה עלי…
יום יום שעה שעה… מול כל הפחדים…
הבנתי שיש פה כח עליון שמנסה להוביל אותי
ואין לי ברירה, או להתנגד ולסבול, או פשוט לתת לו להוביל אותי לאן שרוצה…
התמסרתי לו, בחרתי לחיות לפי מה שיובילו אותי…
וזו היתה הבחירה הנכונה עבורי.
הבנתי שזה רמז מאלוקים להגיד לי שאני צריכה לפקוח עיניים ולראות מה רוצים ממני מלמעלה, לאן מובילים אותי?
וכך הגעתי ליעוד שלי פה בעולם, לעזור לנשים לקום ולצמוח מהמשבר שהן עוברות,
והיום אני מודה לאלוקים על כל מה שעברתי, כי אחרת הייתי נשארת אילה ההיא הקטנה והחלשה שלא מאמינה שיש בה כוחות ויכולת…
בעקבות השינוי הפנימי שעשיתי קיבלתי את בעלי שהוא הנפש התאומה שלי בחזרה והזוגיות ב״ה טובה עכשיו משהיתה אי פעם…
וברור לי שקיבלתי אותו משמים כי התמסרתי לתהליך שעובר עלי לגמרי…
אז כשקורה לי משבר,
אני יכולה להילחם בזה לכעוס על אלוקים ועל המציאות להיות מתוסכלת, מרירה כועסת ומרגישה שהחיים לא הוגנים אלי…
וכך לחיות חיים שלמים מתוך תחושת קורבנות ואי צדק…
או יכולה לקחת את זה ללמוד את "השיעור" שלי ולקחת את זה כמנוף לצמיחה והתפתחות ולדעת שרוצים להוביל אותי משמים לרמה הבאה של ההתפתחות שלי, ולהושיט יד וללכת בפחד ובחושך עד שאמצא את האור…
כל נשמה באה לפה לעולם כדי להשלים את היעוד שלה, ומובילים אותה משמים לזה…
בעצם זה לטובתי רק שאיני יכולה לראות את זה כי כרגע אני בתוך המשבר, הפחד והקושי.
שולחת חיבוק גדול לכל הנשים שעוברות עכשיו משבר או קושי גדול.
